החלטה בתיק בש"א 163321/08

רקע

הום סנטר עשה זאת בעצמך בע"מ (להלן: "התובעת / המשיבה") הינה תאגיד הרשום בישראל העוסק במתן שירותים ו/או ממכר לציבור הרחב. בזמנים הרלוונטיים, קיבל מרג'יה וסים (להלן: "הנתבע / המבקש") שירותים שונים מסניפי המשיבה ונותר ביתרת חובה של 2,908 ש"ח.

לאחר שכל ניסיונות המשיבה לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

התביעה הוגשה בהתאם לסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967.

במסגרת ההתנגדות לבקשה לביצוע,  טען המבקש כי איננו חייב כל סכום למשיבה שכן בעת סגירת החשבון בין הצדדים, נותרה יתרה בסך 2,000 ש"ח אשר שולמה במזומן למנהל סניף המשיבה בנצרת, מר ג'וני מעיוף. באשר לחשבונית מיום 13/07/04 על סך 1043.41 ש"ח טוען המבקש כי החשבונית איננה חתומה, ולגישתו לא זכור כי הסחורה המופיעה בה נלקחה על ידו.

דיון בבקשת  ההתנגדות:

לאור העובדה כי המבקש הגיש בקשה בבש"א 163324/08 להעברת מקום הדיון מפאת חוסר סמכות מקומית, אולם בדיון אשר נערך ביום 15/07/08 כלל לא טען  לכך נראה כי זנח את טענתו זו ומשכך אינני נדרש לדון בטענה זו.

בעניין הבקשת רשות להתגונן חשוב לזכור כי, בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.  קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת , אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

בתצהירו טען המבקש כי חשבונית 060377-02-2701 מיום 13/07/04 על סך 1043.41 ש"ח איננה חתומה על ידו ולגישתו לא ניתנה הסחורה אשר רשומה בה.

לשאלת ב"כ התובעת (חקירה נגדית המבקש דיון מיום 15/07/08 עמוד 2 שורות 5-8):

"ש. ... אתה אומר שבתוך הסכום הזה של 4,000 ש"ח, 2,000 ש"ח שילמת במזומן, ובכדי שיסתדר לך עוד 1,043 ש"ח זו חשבונית שלא קיבלת. תראה באיזה חשבונית מדובר?

ת.(מעין) שתיים אלה לא שלי 061726 והשנייה 048813. השאר זה חתימות שלי"

עולה כי בניגוד לתצהירו החשבונית האמורה מיום 13/07/04 אכן התקבלה על ידו או על ידי מי מטעמו. לאור האמור לעיל מן הדין היה שאדחה את בקשת ההתנגדות,  אך מכח ההלכות שנקבעו על חשיבות גישת האזרח לערכאות והכרה בזכות זו כזכות חוקתית, הנני נותן לנתבע רשות להתגונן.

יחד עם זאת, מאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, חוסר פירוט וכאשר אין לנתבע סיכויים רבים להוכיח את הגנתו (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן  ראה ע"א  519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד  כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד  כ(4) 90,  וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 40)

הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 1,800 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובעת רשאי יהיה להגיש פסיקתא לבית המשפט.